נצחיות תורת הבעל שם טוב הקדוש
מה היא תכלית הלימוד?
שמע בני בקול ה' בכח, בפי רבוה"ק וראה והתבונן בדברי רבינו קוה"ק לו דומיה תהילה הבעש"ט הק' זי"ע (כתר שם טוב אות קע"ד) וזל"ק "בגמ' (סוכה כח.) דבר גדול ודבר קטן דבר גדול מעשה מרכבה דבר קטן הויות אביי ורבא, וקשה שיקראוהו ח"ו להויות אביי ורבא דבר קטן והרי זה עיקר תורתינו הנתונה מסיני, אלא הכי פירושו באמת, הן תורה הנגלית והן הנסתרות הכל אחד, כי הכל הולך אחר כוונת האדם, אם כוונתו לידע ענינה לבד אינה זוכה לשום דבר, ועליו נאמר וכל חסדו כציץ השדה, אבל אם כוונתו היא שחושק לדביקות השי"ת להיות מרכבה לו ית' אזי הן ע"י תורה נגלית וע"י תורה נסתרות יזכה להיות מרכבה לו ית', וז"ש דבר קטן הויות אביי ורבא, רוצה לומר מי שלומד לחדוד ולתענוג עצמו הוא דבר קטן, פירוש שעובד את ה' בדבר קטן, וכאין הוא שהרי הוא רק כמי שחושק לדבר חכמה אחרת, אבל מי שחושק להיות מרכבה לו ית' ע"י התורה הוא דבר גדול, וזה דבר גדול מעשה מרכבה רוצה לומר לעשות עצמו מרכבה להשי"ת ע"י התורה", עכ"ל קודש הקדשים.
אין שום חולק על נחיצות לימוד החסידות
ומה שכתבת שכשהמשגיחים רואים בחור עוסק בחסידות אומרים וכו', מאחר שכל ישראל בחזקת כשרות, ומן הסתם משגיחים אלה עושים מלאכתם נאמנה, לכן מן הסתם דיבורם אלא היה רק על בחורים שראו שאינם לומדים ומבטלים את זמנם סתם, וזה שפותחים מפעם לפעם ספרי החסידות נראה בעיני המשגיחים כהעברה בעלמא ולא שרוצה לעבוד את ה', אבל בוודאי לא היה כוונתם לאלו שרוצים להתחזק בעבודת ה' וממילא כמובן בהתמדת התורה אשר כידוע ספרי החסידות מלאים מזה.
כלל העולה מדברינו אלה אשר כל בחור צריך לנצל את כוחותיו וכשרונותיו לעשות רצון השי"ת, ומי שזיכהו הקב"ה לדעת על קיומה של תורת החסידות, ובפרט מי שאבותיו הלכו בדרך הקדושה הזו, ובפרטי פרטיות מי שזכה להסתופף בצל רבותינו מאורי החסידות אשר בארץ המה ובצל יבלחט"א אלה אשר שתלם הקב"ה בדורינו, חייב גם ללמוד תורת החסידות וגם להסתופף בצל הצדיקים ממשיכי החסידות, ועי"ז נמהר את הגאולה השלימה.
ושוב נחזור לקבלות המופצות בשם צדיקים, ולעיל כבר התייחסנו למ"ש בשם קוה"ק רבינו מצאנז זי"ע, ועתה נוסיף מ"ש בשם רבינו הק' מקאצק זי"ע, שיש הבעש"ט זי"ע וחידש דרך וכו'.
פקפוק גדול באמרות כאלו שהם כביכול בשם צדיקים
הנה התבונן אחי וראה האיך אפשר לייחס דברים אלה בשם איש אלוקים השרף מקאצק זי"ע שכאילו חידש הבעש"ט דרך אחרת מהתורה רח"ל, ידוע מה שהעיד רבינו בעל התניא זי"ע שגדולתו של הבעש"ט בנגלה היה כמו אביי, וידוע שכל תלמידי הבעש"ט היה גאוני עולם ולמדו בהתמדה נוראה בכל חלקי התורה, וא"כ ברור כשמש באי נכונות השמועה הזאת.
ועוד בשם מי פרסמו זאת בשם קוה"ק השרף מקוצק זי"ע שכל מהותו היה מקשה אחת של תורה צרופה מזוקק באמת לאמיתו ואין אמת אלא תורה, אבל עכ"פ בזה אין שום ספק שכל מהותו היתה מקשה אחת של חסידות זקוקה באש צרופה באש האמת, ואין אמת אלא תורה, האם כל אלו שמצטטים אמרות בשם הד"ח והרבי מקאצק ושאר צדיקים וקדושים אשר בארץ המה זיע"א, האם מתכוונים הם ללכת בדרכם הק', שהלא היא כתובה בספריהם הקדושים אשר כולם מלאים מקשה אחת של תורת הבעש"ט זי"ע כפי נקודת האמת שהאיר בכל אחד לפי דרגתו ובחינתו בבחינת אבוך במאי זהיר טפי?
הכוונה האמיתית של מצטטי האמרות הנ"ל
או שמא אין בכוונת המצטטים רק להחליש האמונה בבעש"ט הק' ובתורתו הק' שלא יזכר שם ישראל עוד, רח"ל מהאי דעתא, כי תורת הבעש"ט זי"ע קיימת ונזכרת לעד ולעולמי עולמים דורשת ומוכיחה את האדם בנועם אמריה לאמר לכו אכלו לחם בלחמי ושתו יין מסכתי, טעמו וראו כי טוב ה' אשרי הגבר יחסה בו.
ומן האמת הזו הם יריאים, כי יודעים כי המצב הזה בו הם נמצאים הוא היפך האמת, וכדי להשתמט מאור הגנוז בתורת הבעש"ט זי"ע, אשר בנעימות ומתיקות אור אשר בה, אשר "אנא נפשי כתבית יהבית" הנמצא בתוכה מגרשת את כל החושך והעלם וההסתר של העוה"ז על כל שטותיו והבליו, - ומאחר שהיצר אינו מניח בקלות לעזוב אותו ואת הבלי העוה"ז, ואיך משתמטים מזה - אז המציאו כל מיני קבלות בשם קדושי עליון זי"ע להרחיק את האדם מחסידות וממילא מבוראו!
שמע בני שמע אם יפתוך חטאים אל תאבה ואל תשמע להם, כי אם ביראת ה' ואהבתו כל היום אחודה עם אהבת התורה והתמדה, אשר באהבתה תשגה תמיד יום ולילה לא תשבות, ואל תשמע לפיתוי כאילו חסידות ותורה הם שני דברים והעיקר הוא התורה, כי חסידות היא נשמת התורה ואם אין נשמה בתוך הגוף הלא כמת מחיים ייחשב, אם כי הנשמה גם היא צריכה לגוף לנוח בו, כי אם אין לאור כלי במה יאיר, ולכן צריכים בכל יום להגות בשניהם יחדיו, דבק אל דבק ידובקו יחד, ואז יקוים בכם מקרא שכתוב ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום.
ובפרט בימים אלו אשר מצד אחד אנו רואים את החשך כפול ומכופל אשר בו נמצא העולם, ותוקף ההסתרות והעלמות המסתירים את האור כי טוב מהאדם ואת האדם מאיר אור אי"ס ב"ה, ומצד שני רואים אנו את אפס קצהו מאורו של משיח, המשגיח מן החלונות ומציץ מן החרכים לאמר פתחי לי אחותי רעיתי יונתי תמתי כחודו של מחט, והקב"ה יפתח לכם כפתחו של אולם, א"כ אחרי שמשיח צדקינו בעצמו הודיענו אימתי קאתי מר לכשיפוצו מעיינות הבעש"ט חוצה, וכי איך ננוח ואיך נשקוט להשאיר את השכינה הקדושה בגלותא כשיש בידינו המפתח לאוקמא שכינתא מעפרא ולגדל ולקדש שמו ית' בעולמו.
